טלפון: 03-5164366

בני כבר לא לוקח ריטלין! – סיפור של אמא, שפנתה לליאת

Pin It



במשך שנה וחצי יובל טופל אצל פסיכולוגית ללא הצלחה. כיום, אחרי טיפול עם ליאת, יובל ילד שמח ויש לו מוטיבציה ללמוד בבית ספר.

בני החמוד, יובל, הינו ילד יצירתי, בעל דמיון עשיר, פיקח ורגיש. לצערנו הרב, כשהתחיל את לימודיו בבית הספר בכיתה א', הוא הפגין קשיים בלימודים שהובילו לקשיים חברתיים, תסכולים, וביטחון עצמי נמוך. פנו אליי מבית-הספר בדרישה לעשות אבחון.

באבחון התגלה כי הוא "לקוי למידה"  ושיש חשש ל-"הפרעות קשב וריכוז" ועל כן עלינו לפנות לנוירולוג או לפסיכיאטר. בבית-הספר לחצו שכך אעשה. יובל הרגיש שונה משאר הילדים ושהוא "טיפש" וחסר יכולת. מצב זה הביא אותו לתסכולים רבים. לעתים קרובות הוא חזר מבית הספר בוכה. מספר רב של פעמים מנהלת בית-הספר קראה לי לעזוב את העבודה ולהגיע מיד לבית-הספר כי הוא ברח משיעורים, רב עם ילדים אחרים או עם המורה ובכה ללא הפסק.

הדבר הוביל לפגישות רבות עם הנהלת בית-הספר בהן נכחו המנהלת, המחנכת, פסיכולוגית בית-הספר, מורה לחינוך מיוחד (שישבה איתו פעמיים בשבוע אך עם תוצאות נמוכות), ויועצת בית-ספר. בפגישות הם הביעו דאגה עמוקה לילד וחששו לשלומו. וגם לנו כהורים היה קשה לראות אותו במצב קשה שכזה. הרעפנו עליו מכל הבא ליד: שיעורים פרטיים, טיפול באומנות וישבנו איתו כל יום ועזרנו לו להכין את שיעורי הבית. אך המצב רק הלך והתדרדר. צוות המורים לחצו על טיפול נוסף –פסיכיאטרי ופסיכולוגי.

במשך שנה וחצי יובל טופל אצל פסיכולוגית אך ללא תוצאות – הוא חזר מהפגישות איתה מתוסכל עוד יותר. מנהלת בית-הספר אמרה שאנחנו חייבים להביא לה חוות דעת פסיכיאטרית, כי היא דואגת לשלומו של הילד. כשלקחתי אותו פעם אחת מבית-הספר לאחר שבכה, היא אמרה שכדאי לקחת אותו למיון. פחדתי שיום אחד היא "תתפוס יוזמה" ותעשה זאת – דבר שעלול להסתיים באשפוז פסיכיאטרי. בסופו של דבר לא היה מנוס אלא ללכת לפסיכיאטרית, ולאחר שמספר אמהות סיפרו על הטיפול ה- "מוצלח" של הריטלין הגענו אליה וקיבלנו מרשם לריטלין. בייאוש טוטלי החלטנו לתת לו את הכדור. 

בהתחלה התוצאה היתה טובה. הוא חזר שמח והצליח בלימודים ואנחנו חשבנו שזהו זה, מצאנו את תרופת הפלא! שמחנו מאוד. אך לאחר פרק זמן קצר שוב קראו לי מבית-הספר והסתבר שהשפעת התרופה הולכת וקטנה עם הזמן. ואז שוב: פסיכיאטרית, מרשם חדש עם מינון אחר, אנחנו מנסים, זה עוזר, זה מפסיק לעזור, ישנם תסכולים וכךחוזר חלילה. עד שהילד התחיל להיכנס למה שהפסיכולוגית הגדירה: דיכאון. הוא התחיל לבכות לעתים קרובות יותר ולדבר על אובדן. הרגשנו שהכדור עושה לו רק רע.

פנינו לרוקח אילן סלומון והוא הסביר לנו שהכדור עושה לו את הדיכאון ושאנחנו מיד צריכים להפסיק את השימוש בו. הוא נתן לו מרשם של ויטמינים לאיזון הגוף.

פנינו לליאת מ"העצמה אישית", לטיפול שונה מהטיפול של הפסיכולוגית וכבר בפגישה הראשונה נוצרה כימיה מדהימה בין יובל לבין ליאת.

תוך זמן קצר ביותר ליאת עלתה על בעיה: ליובל היו שלושה גורמים מדכאים בביתהספר. (מורה ושנים מתלמידי כיתתו). בהתחלה, תחת הנחייתה של ליאת, השתדלתי להרחיק אותו מהם עד כמה שניתן אבל לא ניתן היה להמשיך בכך לנצח, ולכן ליאת התחילה לעשות איתו תרגילי תקשורת כדי לבטל את ההשפעה שלהם עליו. תוך פרק זמן קצר ההשפעה בוטלה! וגם השפעה של כל ילד או גורם אחר שהוא פגש ועשוי להיות מדכא. קרה שילד אחד ניסה להתגרות בו ויובל פשוט לא הושפע עד שאותו הילד נפל במלכודת של עצמו: זה נגמר בבכי של אותו הילד כשיובל ממשיך להיות שמח וטוב-לב.

בינתיים השתדלנו להשאיר אותו במצב רוח טוב. חיזקנו את הדברים שגורמים לו לטוב, אם זאת אומנות או בעלי חיים, משחקים, טיולים וכו'. חיזקנו לו את הביטחון העצמי ונתנו לו פידבאק חיובי על כל פעולה טובה שעשה. הוא התחיל לגלות את כישרונותיו לסביבה. מיד התגלה גם חוש חדש – חוש הומור. מצב רוחו הלך והשתפר בהדרגה. התחלתי לקבל תגובות חיוביות מהמורים השונים.

מורה אחד התעקש לדעת "מה עשינו לו? איך מילד מדוכא הוא הפך לילד שמח" וסיפרנו לו על ליאת ועל הטיפול הסיינטולוגי. סיפרנו גם לשאר הגורמים בבית-הספר. כיום יובל ילד שמח. בבית-הספר יש לו יותר מוטיבציה ללמוד. ובוודאי שאותם שלושה "גאונים" כבר לא משפיעים עליו. הוא חוזר מבית-הספר שמח ומצליח במבחנים. והכי חשוב, הוא לא לוקח טיפול תרופתי. הוא מתגלה לסביבתו כילד מוכשר, שמח ואוהב את הזולת. וכל זה תוך פרק זמן קצר מאוד. יובל מטופל אצל ליאת כ-4 חודשים אך כבר לפני מספר שבועות נפתרה לחלוטין בעיית הדיכאונות. הוא קיבל נכס יקר ומסוגל לתפקד טוב יותר משאר הילדים והמבוגרים.

תודה ענקית לליאת!